הצהרת סלין

אחת הקולקציות המצופות ביותר של העונה, הופעת הבכורה של מייקל ריידר בסלין, סיפקה שילוב מיומן של האינסטינקטים העיצוביים האמריקאיים שלו עם הקודים המובהקים של בית האופנה הפריזאי. היו קריצות לקודמיו - מייקל קורס, פיבי פילו, וכמובן, הדי סלימאן - אבל אל תטעו: זו הייתה ההצהרה של ריידר. ובעוד שקהל האופנה העניק קריצות חיוביות בדרך כלל, אי אפשר היה שלא לתהות - האם הקולקציה המעוצבת והעשירה ברפרנסים הזו באמת הספיקה כדי לענות על הרגע? הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על סלין החדשה.

בחזרה לשורשים

לאחר שלוש שנים של חוסר תצוגות מסלול תחת הדי סלימן - שהעדיפה קטעי וידאו קולנועיים וצילומים על פני הצגות אמיתיות - סלין חזרה רשמית למעגל שבועות האופנה. ובכן, באופן לא רשמי. המותג ערך את תצוגת האביב/קיץ 2026 המשולבת שלו מחוץ ללוח הזמנים, והגיע מיד אחרי בגדי הגברים ויום לפני הקוטור, כאשר עורכים כבר הסתובבו ברחבי פריז לנשף האופנה הראשון במוזיאון MAD ובפאטו (מקום בו השתמשה לעתים קרובות אלאיה, שהעדיפה להציג מחוץ ללוח הזמנים). זו הייתה חזרה אסטרטגית הביתה, לא רק עבור המותג, שערך את האירוע במטה שלו ברחוב ויויאן, אלא גם עבור ריידר, שבעבר הוביל את סטודיו הנשים תחת פילו לפני שעבר לפולו ראלף לורן. עכשיו, הוא חזר - ויש לו מה לומר.

"החזרה לסלין, ולפריז, חזרה לרחוב ויויאן 16 בעולם שהשתנה, הייתה מרגשת ביותר עבורי. ושמחה שלמה", כתב ריידר בהערות התצוגה שלו. "סלין מייצגת איכות, נצחיות וסגנון, אידיאלים שקשה לתפוס, וקשה עוד יותר להיאחז בהם, להגדיר. עבדנו על תרגוםם לדרך לבוש - של העבר, ההווה והעתיד, של זיכרונות, של תועלת ושל פנטזיה. של החיים, באמת".

סלין בנים ובנות

זו הייתה קולקציה משולבת ראויה, שהציגה בגדי גברים ונשים כאחד, בקלות ובסגנון - סוג של קול מחויט וללא מאמץ. חשבו: על התפירה החדה והג'ינס המרופט של הדי, על הגזרות הרפויות והמכנסיים בגזרת גזר של פיבי, ועל נינוחות ברורה וניתנת ללבישה שהרגישה כאילו ריידר לא התאמץ יותר מדי.

תחום בגדי הגברים בפרט עורר התלהבות בקרב העורכים. הוא העלה את השאלה: האם כך היה נראה נער סלין מתקופת פילוסופיה אילו היה קיים? תחום בגדי הנשים, בינתיים, התבסס על טרופים פריזאיים - השמלה השחורה הקטנה בכל וריאציה שניתן להעלות על הדעת (קצרה, ארוכה, נוצצת, נפוחה), חולצות גולף לבנות וטהורות (הידוע גם כפריט העונה הבאה) משובצות בחולצות רעננות ושפע של צעיפי משי.

הסגנון האמריקאי הפרפינסי הציץ בסוודרים נועזים עם חסימות צבעים, מכנסי בומבר עור קצוצים וז'קטים מרופדים על הכתפיים שהזכירו את מועדוני הקאנטרי של ניו אינגלנד משנות ה-80 - אך עוצבו עם תכשיטים עבים, על גבול הראוותנות, שבאופן פלא, לא הפכו דביקים. מבחינת אביזרים, רגע מרכזי אחד: חזרתו של תיק הפאנטום מתקופת פיבי, כעת עם רוכסן מעוגל וצורה קומפקטית יותר - שכונה על ידי מקורבים "הפנטום המחייך".

פסק הדין של התעשייה

בעוד ששומרי הסף שיבחו את התצוגה במידה רבה, החל מאנג'לו פלקבנטו מ-BOF (כנראה הקול הכי פאנקיסטי בקרב מבקרי האופנה), שנתן לה אור ירוק, ועד למבקר האנונימי והחד-עין שמאחורי @BoringNotCom, לא היה פה אחד. האחרון העניק לקולקציה ציון נדיר של 9 מתוך 10, וכתב: "זו אולי ה-9 הראשונה שלנו השנה, והיא בהחלט ראויה. בהתחלה, זה היה נותן לסנדרו, והתחלתי לחוץ, אבל אז התחלתי לאחוז בפנינים שלי... היופי? אין להכחיש. האקססוריז? נהדר."

אבל לא כולם קנו את הבאזז. הסופר העצמאי פיליפ פורהאשמי - שנודע בזכות תגובותיו החריפות לצד יוג'ין רבקין מ"סטייל צייטגייסט" בפודקאסט שחובה להאזין לו - פרסם פוסט באינסטגרם בסגנון הדי, באותיות גדולות בלבד, ובו תהה האם עולם האופנה באמת זקוק למותג נוסף שחוזר על עצמו בבגדים מעוצבים בסגנון WASP, ללא שמץ של אירוניה: "האם פריז צריכה עוד מייקל קורס? אני לא חושב כך. האם הבגדים והאקססוריז ימכרו? כנראה. אבל זכרו, לא בגלל שמשהו נמכר, יש לו בהכרח ערך, תוכן ועומק". נקודה מוצדקת. כשאנחנו מתכוננות לעונת אופנה לנשים עמוסה בבכורות של מנהלות קריאייטיב שמנגנות כיסאות מוזיקליים, השאלה נותרת בעינה: בנוף רווי יתר על המידה בנוסטלגיה, מיתוג ודז'ה וו, האם אנחנו באמת רוצות עוד מאותו הדבר? או - האם מעזים לומר - האם מגיע לנו יותר?

באדיבות: סלין

טקסט: לידיה אג'יבה