היה היה פעם בקאן: הרגעים שאי אפשר לפספס מפסטיבל קאן ה-78

עם ירידת המסך על פסטיבל קאן 2025, הקרואזט חוזר לקצב הרפוי שלו - השטיחים האדומים שלו מגולגלים, הבזקיו מעומעמים. אבל המורשת של המהדורה ה-78 הזו נשארת, מחזונות בימוי נועזים ועד לבכורות נוצצות שהאירו את הריביירה. דקל הזהב הנחשק הוענק לסופר האיראני ג'אפר פאנאהי על "זה היה רק ​​תאונה", בעוד ש"ערך סנטימנטלי" של יואכים טרייר זכה בגרנד פרי היוקרתי. כאן, HD Fashion מפרטת את הזוכים הגדולים ביותר ואת הרגעים שהגדירו את קאן השנה.

אודה לחופש

בחזרה עוצמתית לקראואזט לאחר 22 שנה, יוצר הסרטים האיראני ג'אפר פנאהי עשה היסטוריה במוצאי שבת, כשקיבל את דקל הזהב מקייט בלאנשט על "זו הייתה רק תאונה". למרות שעבודותיו עיטרו את קאן בהיעדרו, זו הייתה הופעתו הראשונה בפסטיבל פנים אל פנים מזה למעלה משני עשורים.

פנאהי, שעלה לבמה בתיאטרון גראן לומייר, פנה לקהל בהתרגשות וביקש אחדות וחופש אמנותי. יוצר סרטים שסבל זה מכבר מצנזורה, מאסר ואיסורי נסיעה תחת המשטר הסמכותי של איראן, הצהיר: "בואו נשים את כל הבעיות, את כל ההבדלים בצד; הדבר הכי חשוב כרגע הוא ארצנו - וחופש ארצנו". לקול תשואות סוערות, המשיך: "בואו נגיע יחד לרגע שבו אף אחד לא יעז לומר לנו מה עלינו לכלול במלואו, מה עלינו לומר, מה אסור לנו לעשות... קולנוע הוא חברה. לאף אחד אין את הזכות לומר לנו מה עלינו לעשות, מה אסור לנו לעשות".

עם זכייה זו, פנאהי הופך ליוצר הסרטים החי היחיד שזכה בפרסים הגדולים בכל ארבעת הפסטיבלים האירופיים הגדולים - לוקרנו, ונציה, ברלין וכעת קאן - הישג שהושג בעבר רק על ידי מיכלאנג'לו אנטוניוני.

פרס מיוחד לקולנוע טהור

"בתחילת כל סרט, יש קטע מוזיקלי יפהפה מאת סן-סאנס, וגרמי מדרגות - גרמי מדרגות העולים ממעמקי המים, עולים אל השמיים, שם מופיעים אלפי כוכבים", אמרה ג'ולייט בינוש, נשיאת חבר השופטים של פסטיבל קאן ה-78, קולה רועד מרגש. "לפעמים, בשמיים האלה, אנו מוצאים פלאים. ובין הפלאים האלה, היה סרט אחד יוצא דופן באמת. החלטנו להעניק לו פרס מיוחד." עם זאת, היא צעדה קדימה כדי להעניק באופן אישי את הפרס לבמאי הסיני בי גאן.

הפרס המיוחד זכה ב"תחיית המתים", הישג קולנועי עוצר נשימה - נועז ויזואלית, היפנוטי מבחינה נרטיבית, וכמעט הזוי ביופיו. הסרט, אולי הסרט הנועז ביותר בתחרות, מדמיין מחדש את המאה ה-20 כמסע פנטסטי דרך הדימויים הקולקטיביים של הקולנוע עצמו, מימיו הראשונים ועד ימינו.

המבט הנשי 

השנה, פסטיבל קאן הציג רשימה יוצאת דופן של במאיות, שהציעו סיפורים מגוונים ומשכנעים כאחד. הפסטיבל נפתח עם "חלק מהיום", קומדיה רומנטית צרפתית מאת אמלי בונין. בסרט מככבת הזמרת-יוצרת ג'ולייט ארמנת בתפקיד שפית מהוללת שנקראת לפתע לחזור לבית ילדותה, שם היא מתחברת מחדש עם אהובה לשעבר ונאלצת להעריך מחדש את חייה, את בחירותיה ואת המשמעות של להיות אישה חזקה בעולם של ימינו.

שתי שחקניות מרשימות ערכו את הופעת הבכורה שלהן כבמאים: קריסטן סטיוארט חשפה את ספרה הלירי והחלומי "הכרונולוגיה של המים", עיבוד לזיכרונותיה הקאלטים של לידיה יוקנביץ', בעוד סקרלט ג'והנסון הציגה את אלינור הגדולה, בכיכובה של ג'ון סקוויב הייחודית בתפקיד ראשי ושקט.

בינתיים, ג'ניפר לורנס סיפקה הופעה צורבת בסרט "למות, אהבתי", חקירה רגשית של אהבה, כאב וטירוף, בבימויה של לין רמזי. עם שבחים רבים מצד המבקרים, רבים כבר צופים שזכייה לשחקנית באוסקר והצלחה קופתית לסרט - MUBI רכשה את זכויות ההפצה תמורת סכום מדהים של 24 מיליון דולר.

אבל דווקא נדיה מליטי היא שזכתה בסופו של דבר בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן, על תפקידה הבלתי נשכח בסרטה של ​​חפסיה הרזי, "האחות הקטנה", שזיהתה אותה בספורט. דרמת ההתבגרות עוקבת אחר הבת הצעירה של משפחה מגובשת בפרברי פריז כשהיא מתחילה את לימודי הפילוסופיה שלה בבירה - מתרחקת אט אט משורשיה, מסורותיה ומהביטחון של אהבת המשפחה בחיפוש אחר זהותה.

לבסוף, הקולנוענית הגרמנייה מאשה שילינסקי התגלתה כאחת מהגילויים של הפסטיבל עם "צליל הנפילה", דיוקן רחב היקף וחוצה היקף של המאה ה-20, המסופר דרך חייהן של ארבעה דורות של נשים מאותה משפחה. הסרט זכה בפרס חבר השופטים, אותו חלק עם "סיראט" של אוליבייה לאקס.

התפנית המגנטית של וגנר מורה

פרס השחקן הטוב ביותר הוענק לכוכב הברזילאי וגנר מורה על הופעתו המרתקת בסרט "הסוכן החשאי" - סרט ששבה את הקרואזט בשבחים כמעט פה אחד. מורה, הידוע ברחבי העולם בזכות תפקידו ב"נרקוס", מציג כאן דמות אניגמטית הרבה יותר: מרסלו, אדם נמלט, אפוף מסתורין, מתחמק מאיום שנותר מחוץ להישג ידו.

בעוצמה שקטה ובנוכחות מגנטית על המסך, מורה שומר על מתח חונק לאורך כל הסרט, ומעגן את האווירה הקלסטרופובית שלו. "וגנר מורה הוא לא רק שחקן יוצא דופן, הוא בן אדם יוצא דופן - אני מעריץ אותו", אמר הבמאי קלבר מנדונסה פיליו, שקיבל את הפרס בשמו של מורה. השחקן נעדר מהטקס. ברגע נדיר בקאן, מנדונסה פיליו גם ירדה מהבמה עם פרס כבוד שני - פרס הבמאי הטוב ביותר.

טקסט: לידיה אג'יבה