בתוך מקדש האהבה: מחווה מונומנטלית של פאלה גליירה לריק אוונס

ריק אוונס מעולם לא היה אדם בעל אמירות עדינות, המנון גותי ליופי, כוח ומיתולוגיה אישית. כעת, המאסטרו האוונגרדי של שבוע האופנה בפריז מקבל מחווה תיאטרלית הולמת: לראשונה בתולדותיו, פאלה גליירה, מוזיאון האופנה הבולט של העיר, מקדיש תערוכה בקנה מידה מלא לחזונו הרדיקלי והלא מתנצל. התערוכה, שנקראת "מקדש האהבה", מוצגת עד ה-4 בינואר, אינה רק רטרוספקטיבה של הקריירה שלו - זוהי תוכנית אב רוחנית של יקום אוונס. עם למעלה מ-100 צלליות המשתרעות על פני שלושה עשורים, חפצים שנחשפו לאחרונה, רהיטים פיסוליים ומיצבים בקנה מידה גדול, התערוכה מתגלה גם כווידוי אינטימי וגם כמיצג אדריכלי.

אוונס, שתצוגותיו שולטות בלוח השנה של שבוע האופנה בפריז כמו ראווה פולחנית - לפעמים מוצגות בבטן הברוטליסטית של פאלה דה טוקיו, לפעמים בתוך מטה כיכר בורבון שלו (ששימש בעבר כביתה של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית) - אינו רק מעצב. הוא משבש מערכות, יוצר מיתוסים, מעין נזיר מודרני שעבורו המסלול הוא מקום של חקירה פילוסופית. כעת, עולמו נשפך מעבר למסלול הדוגמנות אל תוך היכלות הקדושים של התרבות הפריזאית.

"הבגדים שאני תוצרת הם האוטוביוגרפיה שלי. הם האלגנטיות הרגועה שאני רוצה להגיע אליה, והנזק שגרמתי בדרך", כתב אוונס פעם, כשהתחיל את דרכו באופנה בלוס אנג'לס ב-1992 - ציטוט שמקבל כעת את פני המבקרים בחוברת התערוכה. "הם ביטוי של רוך ואגו סוער". שלושים שנה מאוחר יותר, המילים עדיין מצלצלות.

אוונס אצר באופן אישי את התערוכה לצד אלכסנדר סמסון, הכוכב העולה של גליירה בתחום האופנה האחראי על אופנה עכשווית. יחד, הם יצרו משהו קרוב יותר למרחב מסור מאשר רטרוספקטיבה מוזיאלית - חקר של דואליות, של משמעת וקריסה, גבריות ונשיות, שליטה וכאוס. ב-Rick, כל תערוכה היא תמיד פוליטית, תמיד בניגוד לקודים הדומיננטיים. הוא מטיל ספק ברעיונות קונבנציונליים של יופי, טעם ושייכות - ואם העולם נמצא במשבר, אוונס לא מסיט את מבטו. הוא מתעמת איתו. הוא צורח - בעדינות, באהבה - שתמיד יש דרך אחרת. העיצובים שלו, כמו פסלים חיים, הנלבשים על ידי חבורה מסורה של דוגמנים חוזרים (ארכיטיפים של היקום שלו), עושים יותר מסנוור: הם מתקשרים. אתם לא לבד. יש תשובות שניתן למצוא. כי, כפי שאומר אוונס, "להראות בגדים נאים זה כבר לא מספיק".

"הוא לא הולך ללמוד בבית ספר לאופנה, אלא בבית ספר לעיצוב דוגמאות תעשייתי, בית ספר טכני: הוא הולך ללמוד אופנה לא דרך רישום, אלא דרך מבנה הבגד עצמו. זוהי נקודה מכרעת בהבנת עבודתו - הוא ניגש לבגדים דרך צורתם הפיסולית. דרך תפיסת הבגדים שלו מתיישבת עם זו של מעצבי אופנה מפוארים כמו מאדאם גר או מר בלנסיאגה", מסביר אלכסנדר סמסון.

למה דווקא גליירה? זה היה זה מכבר אחד המוסדות האהובים על אוונס. "פורטוני, ספרדי בוונציה" ו"שמלותיה היקרות של אליזבת, הרוזנת גרפולה" הן בין התערוכות שהוא חזר אליהן כדי לקבל השראה. אהבתו לפריז עמוקה, אבל דווקא המוזיאון הזה הוא שנתן לו את הכלים - ואת האמון - לבנות משהו אישי עמוקות.

בפנים, המבקרים זוכים לאופנה כהתגלות: צלליות מוקדמות משנותיו בלוס אנג'לס (חשבו על זוהר מחתרתי פוגש את הבד היווני בסגנון מאדאם גר), לצד יצירות המופת שלו מתקופת פריז - דיסטופיות, פיסוליות, חושניות באופן מתריס. חומרים ממוחזרים: שמיכות צבאיות, משי מצנחים, עור שטוף. פלטת הצבעים? מנזרית: שחורים, גווני אדמה עמומים, ואפור אוונס האייקוני כיום, "אבק".

בנוף הצלילים אחד מופיע אוונס קורא בקול רם מתוך "À Rebours" מאת יוריס-קארל הויסמנס, רומן של בידוד עצמי דקדנטי ואחד מאבני המגע הספרותיות המוקדמות ביותר שלו מנעוריו בפורטרוויל, קליפורניה.

במקומות אחרים, השכבות מעמיקות. חפצים שמעולם לא נראו מהארכיון הפרטי של אוונס כוללים את עטיפת תקליט הוויניל היקר שלו, זיגי סטארדסט - בואי נותר אל האופנה האולטימטיבי שלו - וצלחות שנוצרו עם מישל לאמי, אשתו, המוזה ושותפתו לקשר הנצחי, עבור מסעדת הקאלט שלהם בלוס אנג'לס, Les Deux Café. חדר השינה לשעבר של בני הזוג בשדרת לאס פאלמאס (שם התגוררו בין השנים 1994 ל-2023) שוחזר בקפידה, יחד עם אוסף הספרים האהוב עליהם - החפצים היחידים שלקחו כשעברו לפריז - והבשמים האהובים עליהם, הכוללים בקבוקים של גרלן וסנטה מריה נובלה.

קטעי ארכיון מכמה מעבודותיו המוקדמות המדוברות ביותר - כולל "דיוקן עצמי" של לאס פאלמאס אווניו ו"פולארד" המעורר, מדיטציה על תמותה - מוצגים לצד פסל המזרקה המרשים שלו בגודל טבעי, שהוצג לראשונה במוזיאון פיטי אומו בשנת 2006. יצירות וידאו מוקדמות ואמנות קונספטואלית נבחרות רומזות גם הן על הקסם של אוונס לאסתטיקה לא שגרתית. אוונס, שהוסיף נגיעה של אירוניה, רמז לאחרונה על השקת פלטפורמה דיגיטלית המוקדשת כולה לרגליו.

בחוץ, במחווה פואטית של מונומנטליות, אוונס דמיין מחדש את חזית המוזיאון בסגנון ניאו-קלאסי. הפסלים המעטרים את החלק החיצוני עטופים בבד רקום נצנצים - ישויות אלוהיות שעוצבו מחדש דרך עדשתו. גם הגן עבר שינוי. בעזרת גנני ויל דה פריז, אוונס שתל בו גפנים קליפורניות ופרחי בוקר כחולים, פרחי בר מילדותו בפורטרוויל. הנוף כולו רוחש זיכרון אישי ומיתוס.

ואז יש את 30 פסלי הבטון הברוטליסטיים, שנוצרו במיוחד עבור התערוכה ומפוזרים כמו טוטמים ברחבי השטח - חלקם מצבה, חלקם מזבח, כולם אוונס. הם הנשיפה שאחרי הצרחה; הקביעות שאחרי הסערה.

בעולם אופנה אובססיבי לוויראליות ולארעיות, "מקדש האהבה" מבקש מאיתנו להאט את הקצב. זו לא רק תערוכה במוזיאון - זהו מקלט. בנוי מנצנצים, פלדה, בטון ונשמה.

ריק אוונס, מקדש האהבה, מוצג בארמון גליירה, שדרת פייר הראשון של סרביה 10, פריז 1e, עד ה-16 בינואר.

באדיבות: פאלה גליירה

טקסט: לידיה אג'יבה